בדיקת זיכרון חזותי

זיכרון חזותי ממלא תפקיד חיוני בחייו של כל אדם. זיהוי פניו של אדם מוכר בקהל, הגעה לכתובת הרצויה מבלי לבדוק מפה, או קביעה מיידית של הצבע/התבנית הרצויה - כל זאת ניתן לעשות על ידי תמונות ויזואליות המוטבעות בזיכרון.

ניתן להשוות אותם לתמונות, שתמיד מאוחסנות בראש ועוזרות לנו לנווט בחלל שמסביב בהשוואה. זיכרון חזותי אינו נקרא "צילומי" לחינם.

זיכרון חזותי

הגדרה מדעית

לפי ההגדרה הרשמית, זיכרון חזותי הוא שינון מידע הנתפס על ידי איברי הראייה. שמות חלופיים לתופעה זו הם זיכרון חזותי וצילומי.

80% מהאנשים הם לומדים חזותיים - הם זוכרים מידע חזותי בצורה הטובה ביותר, ולא מידע שמיעתי, מישוש, חוש ריח וטעם. בכך, האדם שונה מהותית מרוב בעלי החיים, שעבורם אברי הריח קודמים. לדוגמה, חתולים וכלבים מנווטים בעיקר לפי ריח - הם זוכרים ריחות ואת השילובים שלהם בדיוק כמו שאנחנו זוכרים תמונות חזותיות.

האונה העורפית של המוח אחראית לזיכרון החזותי. כאשר הוא נפצע, אדם עלול לאבד את היכולת לזהות אחרים, מה שנקרא בפסיכולוגיה עיוורון נפשי.

במהלך תפקוד תקין של המוח, לרוב התמונות החזותיות מוקצים אוטומטית שמות ייחודיים. לדוגמה, כאשר אנו רואים פרצוף של שחקן מוכר, אנו זוכרים את שמו, רגעים מהסרטים בהם כיכב ומידע נוסף בנושא. אם הקשר בין דימויים מילוליים לחזותיים נשבר, איננו יכולים לזכור את שמות האנשים והמקומות שבהם פגשנו אותם, למרות שאנו יודעים בוודאות שהם מוכרים לנו.

דוגמה אופיינית לאופן פעולת הזיכרון החזותי ניתן לתאר בכמה נקודות:

• אנו רואים פנים של אדם ומשווים אותם באופן לא מודע עם כל מגוון התמונות החזותיות בזיכרון לטווח ארוך.
• אם נמצא התאמה, אנו מזהים את האדם וזוכרים את המידע המשויך אליו.
• אם אין התאמות, האדם מאופיין כזר.

כל התהליך הזה יכול לקחת שבריר שנייה: אם אדם מוכר לא השתנה מאז הפגישה האחרונה, ההכרה מתרחשת כמעט מיידית. ככל שאנו מתבגרים ומערכת העצבים המרכזית שלנו מתדרדרת, קשה לנו יותר ויותר לזהות ולהשוות פנים וחפצים מוכרים. הסיבות להידרדרות הזיכרון החזותי יכולות להיות גם פגיעות ראש, מתח חמור ושימוש בחומרים פסיכוסטימולנטים שונים.

היסטוריה של המחקר

בתקופות היסטוריות שונות, הזיכרון החזותי תואר כתהליך נפשי, כפונקציה של הנפש וכמערכת של אסוציאציות. העבודות המדעיות הראשונות בנושא זה מתוארכות למאה ה-17, אך היו בעלות אופי כאוטי למדי.

רק במאה ה-19, וולפגנג קוהלר וקורט גוטשלט פיתחו תיאוריית גשטאלט ברורה המתארת ​​את הזיכרון החזותי כמערכת אינטגרלית הכוללת שינון, אחסון ושעתוק של נתונים חזותיים שהתקבלו.

תורת הגשטאלט הוחלפה בתחילת המאה ה-20 בתיאוריה הסמנטית של קארל בוהלר ואלפרד בינט. היא נתנה עדיפות למשמעויות המוטבעות בדימויים ויזואליים מסוימים, אשר, בהתאם לעומס הסמנטי, זכורות טוב או רע בזיכרון האנושי.

לבסוף, במחצית השנייה של המאה ה-20, הוצעה נקודת מבט חדשה - מידע-קיברנטי. היא אפשרה להעריך את תהליך שינון ושחזור תמונות בצורה של אלגוריתמים דומים לאלה המשמשים בטכנולוגיית המחשב.

עובדות מעניינות

• ככל שהדמיון עשיר יותר, כך הזיכרון החזותי טוב יותר. אדם זוכר ביתר קלות ומשחזר נפשית את מה שהוא יכול לדמיין.
• זיכרון אנושי נוצר לאורך החיים, אך ההתפתחות הפעילה נמשכת עד גיל 25. הסימנים הראשונים לאובדן זיכרון מופיעים ברוב המקרים לאחר 50 שנה.
• קיבולת הזיכרון הפוטנציאלית, לפי מדענים אמריקאים, מתקרבת לפטה-בייט - אלף טרה-בייט של נתונים (כ-217,872 תקליטורי DVD). יחד עם זאת, זיכרונות רעים מודחקים קודם כל, ורשמים נעימים נשארים לאורך זמן - כך מוגנת הנפש מפני עומס יתר.
• בעזרת הכשרה מתמדת, מחזיק ספר השיאים של גינס פעמיים, Samvel Gharibyan, למד לשנן טקסטים מודפסים. בשנת 1990, הזיכרון החזותי המצוין שלו אפשר לו לחזור על 1000 מילים אקראיות משפות זרות ללא שגיאות. בשנת 2000, האיש יוצא הדופן הזה שנן 2,000 מילים רוסיות שלא היו קשורות במשמעותן.
• עם הזמן, הזיכרונות עלולים להתעוות, דהויים ולהצטמצם בפרטים כוזבים. בנוסף, ניתן להשתיל לאדם פרטים פיקטיביים וזיכרונות של אירועים פיקטיביים.

כל תרגיל שמפתח קשב יהיה שימושי בפיתוח זיכרון חזותי. הבדיקה היא סימולטור כזה עם יעילות מוכחת.